Create Your First Project
Start adding your projects to your portfolio. Click on "Manage Projects" to get started
גשר מזהב
סוג הפרויקט
חיזוק וחיבור בקהילה
יעל וירוב
יעל וירוב נולדה בירושלים לאבא מנהל בית ספר לחרשים (יהודים וערבים) ולאמא שהייתה מורה שם. השפה הסודית של הוריה הייתה שפת הסימנים. שורשיה בילדות לצד השפה הזאת ולצד הורים מסורים מאוד לעבודתם. הוריה ביטאו כבוד וקבלת האחר תוך שאיפה לייצר מרחב לחיים בו לכל אדם הזכות לממש את זהותו. בעלת תואר ראשון ברפוי בעיסוק מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בניהול מערכות חינוך. בשמונה השנים האחרונות ניהלה מסגרת של 75 תלמידים על הספקטרום האוטיסטי בקמפוס משותף עם החינוך הרגיל בבית החינוך גאון הירדן דרכא שבעמק המעיינות – בשנים האלו השפיעה והטמיעה את החינוך ל"בית משותף". הכרה בזהות השונה, במאפיינים התרבותיים ובשפה המיוחדת של כל קבוצת זהות ולחתירה למרחב משותף שבו כל קבוצת זהות מכירה ולומדת את שפת הזהות ואת השפה הזרה – מתוך רצון לראות בבית הפיזי הזה ״בית תפילה לכל העמים״ במשמעות של קבלת כל אדם על מאפייניו, צרכיו ושפתו המדוברת והתרבותית.
עינת פוגל לוין
עינת פוגל-לוין היא עו"ד לזכויות אדם, כותבת ויוצרת. בוגרת תואר ראשון ושני במשפטים בהצטיינות (האוניברסיטה העברית; תכנית "מוש"א"), ובעלת נסיון נרחב בעבודה בתחום זכויות האדם, בין היתר עם פליטים, אקטיביסטים ונפגעי עבירה. אמנית ספוקן וורד, כותבת פרוזה ומסות ומנחה סדנאות כתיבה. בשנים האחרונות אף יזמה וניהלה אירועי תרבות וספרות, למשל בבית אריאלה, בית אורי צבי, בפסטיבל "הקו האדום" בירושלים ועוד. מגיעה לתוכנית מתוך רצון לשלב יצירה תרבותית ועשייה חברתית, מאמינה ברוח האדם ובכוחה של קהילה.
שירה פרידמן
שירה פרידמן היא אוצרת עצמאית מעל שני עשורים בגלריות ובמוזיאונים ברחבי הארץ. ייסדה את "גלריה שכטר" בנווה צדק בתל אביב ופעלה שם במשך שמונה שנים. בנוסף ייסדה תוכנית ללימודי אוצרות במכון שכטר בירושלים. במשך השנים אצרה עשרות תערוכות של אומנות ישראלית עכשווית בזיקה הדוקה לתרבות הישראלית, לפילוסופיה, למדע ולארכיאולוגיה. אצרה את התערוכה "חפירות – אמנות מזמן עכשיו", במוזיאון ארצות המ קרא בירושלים, בתערוכה הציגו כ-50 אומנים.יות, ומעל ל-100 פריטים הוצבו בינות לאוספי הקבע של המוזיאון.
הפרויקט שלנו מתייחס לשתי קהילות אוכלוסיה עיקריות: זקנים ישראלים והמטפלים הסיעודיים הזרים שלהם, שמגיעים ממדינות שונות (בעיקר הודו, סרי-לנקה, תאילנד, פיליפינים). היוזמה נולדה מתוך ההבנה שמדובר בשתי קהילות שקופות – הן לאוכלוסייה הכללית, ובמובנים מסוימים גם אחת לשנייה, בתוך התא הביתי.
לכן, בפרויקט אנחנו מבקשות לתת צבע ל"שקוף" – דרך תמונות, סיפורים וקול, כל מה שיכול לקלף במעט את התדמית של "הזקן" ו"העובד הזר" שלצידו. לגלות, לפגוש אותם ולתת להם מקום ורוח במרחב הציבורי, וגם בינם לבין עצמם.
החיבור הזה הוא מפגש לא טבעי, שיש בו שוני בין תרבויות, דתות, שפות, העדפות ואהבות. אנחנו מעוניינות להעלות אותו למודעות הציבורית ובתקווה דרך כך להשפיע גם על היחס של הקהילה לזקנים ולעובדים הזרים המלווים אותם, הנראים לעיתים כמי שנשארים "בצל" של המרחב הציבורי. המטרה היא לחבר בין הזקנים והמטפלים הזרים שאיתם ובמקביל ביניהם לבין הקהילה, תוך יצירת אינטראקציה רגשית, תרבותית וחברתית שמעמיקה את ההיכרות ומפחיתה את תחושת הבדידות.
